מסטיק תימני או מסטיקא הוא שמו של השרף המגיע משיח המצוי בעיקר באגן הים התיכון ששמו "אלת המסטיק". את שמו הוא קיבל מהצורה הקדומה שבה צרכו אותו – באמצעות לעיסה, כמו שלועסים את צמח הגת, למרות שבפועל היום הרבה יותר נכון לצרוך אותו בכמוסות.

השרף ידוע עוד מימי קדם, שם השתמשו בו לקטורת ולזירוז פעילות מעיים. שימוש במסטיקא אף הוא מימי קדם. במקורות היא מופיעה בתור סם ריפוי, בעל חשיבות רבה ברפואה העממית והמסורתית של המזרח התיכון ושל יוון העתיקה, כששימשה כתרופה נגד ארס של נחשים. ברפואה העממית העתיקה נהגו ללעוס את הצמח, בעת לעיסת גרגירי מסטיקא, משתחררות בתוך הפה תרכובות לקטילת חיידקים ובכך נמנעת עששת. הלעיסה יעילה במניעת דימומים מהחניכיים ועצירת דימומים כלליים, כמו גם מסייעת בריפוי דלקות חניכיים ומטפלת בזיהומי מעיים.

כיום שרף המסטיק משמש למגוון צרכים, בין אם כמרכיב לצרכים רפואיים, כמו למשל: חומר מילוי והדבקה ברפואת השיניים, ובין אם מרכיב בתעשיית הקוסמטיקה והפרפומריה. בנוסף, נהוג להשתמש בו גם בתעשיית המזון כחומר מייצב. אולם מכל השימושים שלו הוא ידוע בעיקר כטיפול תומך לנשים בעלאת הפוריות.